למה אנו מעריכים את מזגני החדרי אמבטיה באמצעות “מבחן עינויים”
בואו נהיה כנים: חדרי אמבטיה הם סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדים סמיכים, טיפות מים שנופלות באופן אקראי, והטמפרטורה יכולה לעלות ממידות קרות מאוד לטמפרטורות גבוהות בתוך דקות בודדות. אם המזגן אינו מיוצר כדי לעמוד בתנאים האלה, החומרים שמשמשים לחיזוק המכשיר נהרסים, החוטים נקורים, והמכשיר כולו נהרס.
האמת לגבי דירוגי העמידות בפני מים
תראו לעתים קרובות את המושג IPX5. בעצם, זה אומר שהמכשיר יכול לעמוד בפני זרם מים מכל כיוון מבלי להינזק. אך יש חיסרון: החומרים שמשמשים לחיזוק המכשיר עשויים להפסיק לעבוד לאחר שישה חודשים בלבד. לכן אנו משתמשים במבחני עמידות בפני לחות. במקום לחכות שנים כדי לראות אם המכשיר יכשל, אנו שם אותו בתנאי לחות גבוהה ומשנים את הטמפרטורה כל הזמן. בעצם, אנו מנסים להחדיר לחות לכל פיסה קטנה במכשיר. אם הדבקים או החומרים הגומיים נהרסים, המים יכולים לחדור למכשיר. וכשהמים נוגעים ברכיבים האלקטרוניים, עלולים להיווצר קצרים או דליפות מסוכנות. אנו לא רוצים לנחש כמה זמן המכשיר יחזיק מעמד. אנו מעדיפים להפעיל את המכשיר עד שהחומרים שלו נהרסים, כך שנוכל לדעת בדיוק היכן נמצא הגבול.
חום, קורוזיה והתרחבות החומרים
הנורות האינפרא-אדומות יוצרות חום עצום – במהירות רבה. זה יוצר מצב מוזר, בו הרכיבים החמים עובדים בטמפרטורות גבוהות מאוד, בעוד שהמעטפת החיצונית נשארת קרה. המתכות והפלסטיקים מתרחבים ומתכווצים כל הזמן. אם זה קורה מספיק פעמים, החיבורים בין הרכיבים עלולים להישבר או שהחומרים שמשמשים לחיזוק המכשיר עלולים להיהרס. אנו גם עוקבים בקפידה אחר החיבורים של המכשיר. אנו משתמשים באדי מלח ובלחות גבוהה כדי לראות אם החומרים שמשמשים לחיזוק החיבורים עדיין עמידים. אם הם מתחילים להיקורוד, החשמל יהיה קשה יותר לעבור דרכם. זה יוצר התנגדות, שיוצרת עוד חום, ובסופו של דבר המכשיר עלול להימס מבפנים.
האיזון הקשה
זו הבעיה הקשה. כדי שהמכשיר יהיה אכן עמיד בפני מים, צריך לחזק אותו היטב. אך כשהמכשיר נאטם היטב, החום לא יכול לצאת החוצה. כתוצאה מכך, הרכיבים האלקטרוניים עובדים בטמפרטורות גבוהות מאוד. זו בעיה של איזון. כדי שהדירוג IPX5 יעבוד בצורה טובה, וכדי שהמכשיר לא יישרף, אנו משתמשים ברכיבים שיכולים לעמוד בטמפרטורות גבוהות יותר. זו הדרך היחידה לשמור על המכשיר בטוח ויבש, מבלי שהוא יישרף.